המועצה המקומית אבו ג ו ש נ' נאות דורית בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ש' רנר) מיום 3.1.12, במסגרתה סירב לשנות מהחלטתו מיום 16.1.11 שלא לאחד את התובענה בת.א. 6634-11-10 מועצה מקומית אבו גוש נ' נאות דורית בע"מ (להלן: התובענה החדשה) עם התובענה בת.א. 3708/06 נאות דורית בע"מ נ' המועצה המקומית אבו גוש (להלן: התובענה המקורית), המתנהלת בפניו זה שנים מספר.

המבקשת טוענת כי מאז סירב בית המשפט להיעתר לבקשתה לאיחוד התובענות (במסגרת החלטתו מיום 16.1.11) חל "שינוי מהותי בנסיבות". עניינו של שינוי מהותי זה בלוח הזמנים שנקבע בקדם המשפט שהתקיים בתובענה החדשה (ביום 1.1.12) להגשת תצהירי העדות הראשית, ובהודעת ב"כ המשיבה באותו דיון כי לא תעמוד על דיון בטענות הדחיה על הסף שהעלתה במסגרת ההתדיינות בתובענה החדשה כטענות מקדמיות, ואלה ידונו בתום ההליכים. מאחר ובתובענה המקורית נקבע מועד לשמיעת הראיות ליום 2.4.12, ואילו בתובענה החדשה נקבע שכל אחד מהצדדים יגיש תצהיריו בתוך 30 יום, הרי שתצהירי הצדדים וראיותיהם יוגשו בתחילת חודש מרץ 2012, כחודש ימים לפני המועד שנקבע להוכחות בתובענה המקורית. משכך הם פני הדברים סבורה המבקשת כי אין עוד כל מניעה לאיחוד הדיון בתובענות, שהרי שתיהן גם יחד יהיו "בשלב משפטי זהה" כחודש לפני המועד שנקבע לשמיעת ההוכחות.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובה. אף שאין חולק כי ברמה העקרונית מתאימה היתה התובענה החדשה שהוגשה להידון כתביעה שכנגד לתובענה הקודמת (ראו ע"א 289/65 רובינשטיין נ' רון, פ"ד כ(1) 505, 522 – 523 (1966) והשוו רע"א 8996/08 עזבון נאסר נ' הקק"ל, מיום 22.8.11, בפסקאות 8 – 9 להחלטה), הרי שלעניין זה יש לתת משקל רב לשאלה אם יהיה זה הוגן ויעיל לדון בשתי התובענות גם יחד, כאשר בהקשר אחרון זה נודע משקל רב ביותר לשאלת השיהוי בהגשת התובענה החדשה (ראו לדוגמא רע"א 210/00 שלומוביץ נ' שיכון עובדים, פ"ד נד(2) 69, 71 (2000), שם נדחתה הבקשה מטעם זה כשהוגשה ארבע שנים לאחר הגשת התביעה המקורית). במקרה דנא הוגשה התובענה החדשה למעלה מארבע שנים לאחר שהחל הדיון בתובענה המקורית. למעשה, נוצר הצורך בהגשתה אך בשל מחדל של המבקשת שלא פעלה בהתאם להחלטתו של בית המשפט בתום הדיון שהתקיים בפניו ביום 24.12.08, במסגרתה ניתנה לה ארכה להגשת תביעה שכנגד בתוך 45 יום מאותו מועד, ואת התובענה החדשה הגישה כשנתיים לאחר מכן. מכאן שאיחוד התובענות המבוקש לא נועד אלא להתגבר, בדרך עקיפין, על מחדליה הדיוניים של המבקשת בעבר.

ספק אם ההנחה לפיה תהא התובענה החדשה ערוכה ומוכנה לדיון בתוך פרק זמן של 60 יום היא הנחה ריאלית, וספק זה מתגבר על רקע הבקשות הרבות במסגרת ההליך הקודם בנוגע לניהול ההליכים המקדמיים, כמו גם העיכוב שאפיין חלק מהמהלכים במסגרת אותה תובענה (להשפעת דרך ההתנהלות ראו גם ע"א 96/74 רון נ' חזן, פ"ד כח(2) 235, 237 (1974)). לכל אלה ניתן להוסיף את העובדה כי התובענה החדשה כוללת טענות שלא נזכרו בכתבי הטענות המקוריים במסגרת התובענה המקורית, והצורך בדיון באלה יסבך ללא ספק את הדיון בה (עניין שלומוביץ הנ"ל, בעמ' 71; והשוו רע"א 2292/11 זקס נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, מיום 25.7.11).

על רקע כל אלה הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות. רק משום שלא נדרשה תשובה לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ב, 18 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: